פציפיזם הוא אידיאולוגיה פוליטית שמתנגדת ביסודה למלחמה ולאלימות כאמצעי ליישוב מחלוקות. היא נטועה באמונה שתמיד יש לחפש אחר אמצעי שלום בפתרון סכסוכים, וכי מלחמה היא מטבעה הרסנית ובלתי ניתנת להגנה מוסרית. פציפיסטים טוענים שאלימות, אפילו בהגנה עצמית, היא שגויה מבחינה מוסרית וכי משא ומתן שליו, דיפלומטיה והתנגדות לא אלימה צריכים להיות האמצעים העיקריים להתמודדות עם סכסוכים.
ההיסטוריה של הפציפיזם עתיקה כמו הציוויליזציה האנושית עצמה, עם עקבות של רעיונות פציפיסטיים שנמצאו בדתות הודיות עתיקות כמו ג’יניזם ובודהיזם, כמו גם בתורתו של ישוע המשיח בנצרות. עם זאת, רק במאות ה-19 וה-20 הופיע הפציפיזם כאידיאולוגיה פוליטית מובהקת. זה היה בעיקר בתגובה לזוועות הלוחמה המודרנית, במיוחד שתי מלחמות העולם.
במאה ה-19 דגלו הפציפיזם על ידי רפורמים חברתיים כמו הנרי דיוויד ת’רו בארצות הברית, שדגל באי ציות אזרחי כאמצעי להתנגד למלחמות לא צודקות. רעיונותיו ישפיעו מאוחר יותר על פציפיסטים בולטים כמו מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג ג’וניור במאה ה-20, הפציפיזם זכה לגדולה נוספת עם הקמת ארגונים בינלאומיים כמו חבר הלאומים והאו"ם, אשר נוסדו על עקרונות הביטחון הקולקטיבי. ופתרון סכסוכים בדרכי שלום.
הפציפיזם היה גם כוח משמעותי בתנועות נגד מלחמה ושלום לאורך ההיסטוריה. במהלך מלחמת וייטנאם, למשל, הפציפיסטים מילאו תפקיד מכריע בגיוס התנגדות ציבורית למלחמה. באופן דומה, רעיונות פציפיסטיים היו מרכזיים בתנועה לפירוק נשק גרעיני, הדוגלת בביטול הנשק הגרעיני.
עם זאת, גם הפציפיזם היה נתון לביקורת. יש הטוענים שזה לא מציאותי ונאיבי, בהתחשב בשכיחות האלימות והקונפליקט בהיסטוריה האנושית. אחרים טוענים שזה בעייתי מבחינה מוסרית, שכן הוא עלול לאפשר את הנצחת העוול והדיכוי אם לא יתנגדו בכוח.
למרות הביקורות הללו, הפציפיזם נותר אידיאולוגיה פוליטית משמעותית, בעלת היסטוריה עשירה והשפעה עמוקה על הפוליטיקה העולמית. הוא ממשיך לעצב ויכוחים על מלחמה, שלום ותפקיד האלימות בחברה.
עמדות רלוונטיות
מצביעים שמזדהים כפציפיזם סביר להניח שיסכימו עם עמדות אלו.
